פעם שלישית בארה״ב - קצר וקולע
הפעם השלישית בארה״ב הייתה החלטה די ספונטנית, בספטמבר 2016 אני ויעל מ. החלטנו לטוס לפטגוניה (דרום ארגנטינה וצ׳ילה) לטיול של 3 שבועות, תוך כדי תכנון הטיול החלטנו שאנחנו מוסיפות שבוע בארה״ב. יעל טסה לאחותה בפלורידה ואני טסתי לאלדר בניו יורק ומשם שכרנו רכב ונסענו 12 שעות לכיוון אן הרבור, מישיגן לבקר את מעיין, בת דודה שלנו שבזמנו למדה שם לתואר שני באוניברסיטה.
הגעתי לניו יורק בדיוק בערב ראש השנה, אני ואלדר יצאנו לארוחת ערב עם חברים במנהטן. בסיום הערב אספנו את הרכב השכור והתחלנו את הנסיעה למעיין. ביום למחרת כבר התעוררנו באוהיו במחוז של קהילת האמיש.
קהילת הנוצרים של בני האמיש Amish ידועים באורח החיים המסורתי שלהם האוסר שימוש בטכנולוגיה מודרנית והם חיים בקהילות חקלאיות סגורות. הם מאמינים בהפרדה מוחלטת מהעולם החיצוני והמודרני. אין להם רכבים והם מגיעים ממקום למקום בעזרת כרכרות רתומות לסוסים. הבגדים שהם לובשים מאוד ספציפיים, צנועים וניתפרים על ידם. הגברים עם זקנים ללא שפם והנשים ללא תכשיטים, לבושות בשמלות וכיסוי ראש קטן.
המנהג הכי מפורסם שלהם הוא ״רומשפרינגה״, כאשר נער/נערה מגיעים לגיל בגרות יש להם את הזכות לבחור האם להשאר בקהילה או לצאת ממנה. יש להם שנה להתנסות ולחוות את החיים של בחוץ. ואז לקבל את ההחלטה. במידה והם מחליטים שלא לחזור לקהילה אז יש ניתוק מוחלט ואין דרך חזרה.
משם המשכנו לאן הרבור במישיגן, מעיין עשתה לנו סיור באוניברסיטה שהיא למדה בה, ומה אני אגיד לכן? זה היה כמו להכנס לטירת הוגוורטס! הכל בנוי מאבן ישנה, אורות מעומעמים, שטחים עצומים ואז הגענו לסיפריה. ואוווו באמת הרגשתי שאני בתוך הסרט של הארי פוטר.
ביום למחרת נסענו לעיר דטרויט, זו העיר הגדולה ביותר במדינת מישיגן ומוכרת בעיקר בזכות תעשיית הרכב שלה. בעקבות הוצאת בניית הרכבים לשווקים זולים יותר כמו סין ותחרות הרכבים מול יפן, העיר נקלעה לקשיים כלכליים והגישה בקשה לפשיטת רגל בשנת 2013. דטרויט היא אחת הערים עם האוכלוסיה הכי גדולה של אפרו-אמריקאים. כיום העיר נמצאת בתהליך שיקומי ושיעורי הפשע שם גבוהים אך למרות המשברים זו עדיין עיר עם תעשיית רכב גדולה, תרבות, מוזיקה וסיורים.
אז החלטנו להגיע למשרדים הראשיים של ג׳נרל מוטורס, בתוך המגדלים יש מרכז מסחרי לא גדול ותצוגה של מכוניות וההתפתחות שלהן לאורך השנים.
משם המשכנו לפרוייקט The Heidelberg Project, פרוייקט אומנותי ללא מטרת רווח. בשנת 1986 טיירי גייטון חזר לרחוב Heidelberg שבו גדל ומצא אותו הרוס ומלא בסמים ועוני. את שלושת אחיו הוא איבר לרחובות העיר, סבו עודד אותו להרים מכחול במקום נשק או סם ולחפש פיתרון לשכונה. וכך נוצר הפרוייקט. בעקבות הקשיים הכלכליים שהעיר נקלעה אליהם בעבר, הייתה נטישה גדולה של תושבים את העיר. ובשכונה שבה הפרוייקט הוקם ננטשו כמעט כל הבתים על כל תכולתם. הפרוייקט משלב אומנות רחוב יחד עם הבתים הנטושים והפריטים שנשארו בהם בעת נטישת העיר.
ביום לאחר מכן חזרנו לניו יורק ואני חזרתי לישראל. עד הפעם הבאה!
