פעם ראשונה בארה״ב- ניו יורק אהובתי
אחרי חודשיים שלמים בניו יורק, שנת 2014, בלילה האחרון שלי בעיר לפני החזרה לישראל, אני ואלדר יצאנו למסעדה. בסוף הארוחה אלדר שאל אותי: ״אז איך החוויה שלך? מה את אומרת על ניו יורק?״
עניתי: ״את האמת שבתור אחת שגדלה באילת ומאז שעזבתי את אילת אני בעיקר גרה במושבים ולא בעיר, אני חייבת לומר שהתאהבתי! התאהבתי ברעש, בסערה, בהמולה, בגודל, בגובה, בזיהום האוויר, בקצב החיים המהיר, בשקיות הזבל ברחובות, בעכברושים של העיר, ברכבת התחתית ועוד. אף פעם לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל אם כבר לגור בעיר גדולה אז רק בניו יורק! העיר הזו בהחלט נתנה לי את התחושה שכאן חלומות מתגשמים! העיר הזו גרמה לי להאמין בעצמי ולהאמין שכל מה שאני רוצה וחולמת עליו אני יכולה להגשים!״
אלדר חייך, הוא שמח שזו החוויה שלי מהעיר ושמח שגם אני יכולתי לראות ולהרגיש כמוהו.
ונחזור להתחלה, בעקבות סיפור הוצאת הויזת תייר שלי לארה״ב ועוד כמה סיפורי אימה של מכרים, הייתי בלחץ אטומי שלא יכניסו אותי לארה״ב. ולכן, התכוננתי לכל תרחיש!
קניתי כרטיס טיסה הלוך חזור, כדי שלא יחשבו שאני מתכננת להישאר בארה״ב.
לקחתי הלוואת בלון של 30 אלף ש״ח בבנק בישראל, בכסף הזה מעולם לא השתמשתי זה היה נטו כדי להציג את הסכום הזה במידה ויעצרו אותי בהגירה.
סגרתי ושילמתי על לילה ראשון במוטל הכי זול שמצאתי ברדיוס של ניו יורק סיטי.
עשיתי הכל כדי שלא יהיה לפקיד ההגירה סיבה לסרב לי כניסה לארה״ב. אני ממש זוכרת את הרגע הזה, שאני מקבלת חתימה בדרכון לאשרת שהייה בארה״ב וחוצה את דלפק ההגירה לצד האמריקאי, עשיתי זאת! כל כך התרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה!
תפסתי מונית ונסעתי לדירה של אלדר בברוקלין. דירת שני חדרי שינה צרה וארוכה עם חלון אחד בכל צד של הדירה, דירה ניו יורקית טיפוסית.
אם קראת קצת את מי אני? אז קראת שבגיל 27 אלדר, בן דודה שלי, עזב לארה״ב. כשהוא עזב אני הודעתי לו שאני אגיע לבקר כשהוא יהיה יותר מבוסס בארה״ב.
במשך חודש וחצי חרשתי את מנהטן וברוקלין בעיקר וקצת סטטן איילנד וקווינס. למי שלא מכירה את מנהטן, היא בנוייה כשתי וערב. כל השדרות (Ave) שלה הן לאורך והרחובות הן לרוחב. וכך בכל יום החלטתי שאני הולכת שדרה אחרת מרחוב 60 ועד רחוב 1. הייתי עושה זאת לבד כי אלדר היה בעבודה. התמונה הראשית של הפוסט הזה זו התמונה הראשונה שלי בארה״ב, היא צולמה בטיילת ההייליין במנהטן. לטייל לבד בעיר כזו גדולה זו חוויה שלא מהעולם הזה! אין מוזיאון שלא הייתי בו. אין רחוב שלא חרשתי ואין חנות שלא בקרתי בה וקניתי בה 🙂
באחד ימי החופש של אלדר הוא החליט לחגוג לי יום הולדת 29 באיחור קל. נסענו לדרום מנהטן לרציפים והגענו למנחת מסוקים! הוא קנה לי טיסה מעל שמי מנהטן! זה היה מטורף!!! חוויה בלתי נשכחת ועוצרת נשימה! ממליצה בחום למי שיכולה להרשות את זה לעצמה. יש לפעמים קופונים באינטרנט אז שווה לבדוק.
הסיפור הבא יהיה קצת קשה לעיכול לישראלית שבך. בשבוע הראשון שלי בניו יורק אלדר רצה לקנות מתנה לחבר. נכנסו לחנות עתיקות ומצאנו שם גלובוס מהמם! אלדר שילם בקופה ואמר למוכר שהוא יגיע בערב לאסוף את זה. המוכר אישר ואלדר היה בדרך החוצה מהחנות. ואני? אני קפאתי ליד הקופה. ואמרתי לאלדר: ״הוא אפילו לא נתן לך קבלה, גם לא פתק שאומר שהגלובוס שלך, שאתה שילמת עליו ושאתה תגיע מאוחר יותר לאסוף אותו״. אלדר היה כל כך נבוך שהוא לקח אותי פיזית החוצה מהחנות ואמר: ״רותם, פה זה לא ישראל! אף אחד לא מחפש לעבוד עליך או לדפוק אותך! אם המוכר אמר שהוא שם את הגלובוס בצד ושאני יכול לאסוף את זה מאוחר יותר אז זה מה שיקרה״. ואכן, הגענו בערב לקראת סגירת החנות וזה מה שהיה למרות שאותו מוכר כבר סיים את המשמרת שלו. היה לי קשה להבין את זה. לקח לי כמה ימים.
לקראת ראש השנה של אותה שנה, החלטנו שאנחנו נסע לכמה ימים לטייל באיזור ניו אינגלנד, מדינות: ורמונט, מיין, מסצ׳וסטס, ניו המפשייר, קוניטיקט ורוד איילנד. זה הייתה תקופת השלכת, התקופה היפה ביותר באיזורים האלו. טיילנו בין עיירות קטנות וקסומות, כמויות של חנויות עתיקות והנופים המרהיבים של השלכת! כמעט בכל עיירה קטנה שעברנו בה בשעות הצהריים החנויות היו סגורות, אבל מחוץ לכל חנות היה שולחן עם פריטים למכירה עם תג מחיר על כל פריט. בפינה של כל שולחן הייתה צנצנת עם מטבעות ושטרות בעבור הפריט שרכשת. כן, את מבינה נכון, אין מוכר ואין אדם שיקבל את התשלום. הכל נעשה בביטחון ואמונה שכל מי שרוצה לרכוש פריט ישלם כסף לצנצנת. וכך גם אנחנו עשינו. אין ספק שבתור ישראלית זה לא נתפס.
את ערב ראש השנה עשינו במדינת מיין בעיר פורטלנד במסעדה. ביום למחרת בדרך חזרה למנהטן עצרנו במיסטיק פיצה Mystic Pizza לאלו מכן שזוכרות את הסרט המפורסם עם ג׳וליה רוברטס. האמת, אחלה פיצה!
חזרנו מניו אינגלנד ואני המשכתי את הסבב שלי בכל השדרות והרחובות של מנהטן, כבר ממש הרגשתי בבית. היה לי קל להתמצא בעיר. אבל הרגע שבו הרגשתי הכי שייכת היה כשמישהי עצרה אותי ברחוב ושאלה אותי כיצד מגיעים למקום מסויים. שמתי לב שיש לה מבטא ושאלתי אותה האם היא ישראלית? היא ענתה שכן, מכאן השיחה המשיכה בעברית וכמובן שעזרתי לה להגיע ליעדה. אבל אין ספק שהרגשתי על גג העולם! אני? רותם? נראת מהצד כמקומית בניו יורק ששואלים אותה כיצד להגיע ממקום למקום! זו הייתה הרגשה עילאית. הסתובבתי כמו טווס במשך כל היום!
לאחר כשבועיים טסנו ללאס וגאס ל 4 ימים. הייתי בהופעה של בריטני ספירס ובמופע זיכרון למייקל ג׳קסון (יש לי פטיש קטן למייקל, יוסופר בפוסט נפרד). אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל בוגאס הרגשתי בבית, כמו באילת, מהרגע הראשון שהגעתי. משהו במדבר ובחום עשה לי את זה. בעיני וגאס מדהימה! אבל אין ספק שהיא לא לכל אחת.
חזרנו לניו יורק, מתחם ה 9/11, אסון התאומים. נבנו שם שתי בריכות ענק ועל מסגרת הבריכה חרוטים שמות הנספים מהאסון הנורא! בתאריכי יום ההולדת של ההרוגים, משפחתם מגיעה לשים פרח ליד שמו.
את פסל החירות ניתן לראות מהמון מקומות בעיר וכמובן שניתן לקחת מעבורת (בתשלום והזמנה מראש) לאי של הפסל. אני בחרתי בטיפ של מקומיים, מעבורת חינמית לסטטן איילנד, כשאת עולה על המעבורת הצמדי לצד הימני שלה, ככה תוכלו לצפות מקרוב אבל לא קרוב מידי. המעבורת לוקחת חצי שעה לכל כיוון. בסטטן איילנד עצמו יש אאוטלט ממש בצמוד לתחנה כך שאפשר לבלות שם יום שלם ולחזור במעבורת לקראת שקיעה – מחזה מרהיב לא פחות ומומלץ בחום!
מי מכן מכירה את סידרת הטלויזיה ״חברים״? אני חושבת שראיתי את הסידרה הזו יותר מ 7 פעמים! אני מתה עליה! למזלי בזמן שהייתי בניו יורק במקרה גיליתי שזה 20 שנה לסידרה ובניו יורק החליטו לבנות מחדש את סט הצילומים של בית הקפה המפורסם בסידרה סנטרל פרק. אז ברור שהלכתי לשם ועמדתי בתור כמו ילדה טובה עד שהגיע תורי להכנס. זה היה מרגש ממש לשבת על הספה המפורסמת!
בשבוע האחרון שלי בניו יורק בת דודה שלי מעיין, שלימים גם עברה לארה״ב, הגיעה לביקור קצר לבדוק את האוניברסיטאות באיזור. וכך יצא שאני, אלדר ומעיין היינו יחד בניו יורק!
ועד לפעם השנייה שלי בניו יורק, ניו יורק אני אוהבת אותך!
